מדוע זה קורה ?
המנגנון דרכו גרייבס "מתפרצת" טרם התברר במלואו, אך משערים שרוב הסיכון מוּרכב מנטייה תורשתית והיתר מסיבות סביבתיות. סיבות אפשריות אלו כוללות מצבי דחק (לחץ נפשי), עישון, שימוש בתרופות מסוּימוֹת (למשל כאלה המכילות יוד בכמות גבוהה מדי או אחרות המדכאות את המערכת החיסונית), חשיפה גבוהה וממושכת לתערובת של קוטלי עשבים (בייחוד כזו המכילה רעלן בשם דִיאוֹקִסין) וייתכן בשילוב עם תזונה לקויה. תזונה שכזו כוללת צריכה מופרזת של יוד, חסר סלניום כרוני ואולי גם מחסור חמור בויטמין די.
על גרייבס תסמינים ומה שביניהם
במצב של מחלת גרייבס תסמינים עשויים לכלול קצב לב מוּגבר, קשיי שינה, ירידה במשקל למרות עליה בתיאבון, הזעת יתר (לרבות בכפות הידיים), אי סבילות לחום, מתח, עצבנוּת, שינויי מצב הרוח או התנהגות תוקפנית, עייפות וחולשת שרירים, השתנה וִצימאוֹן בתדירות גבוהה וירידה בחשק המיני. קיימים גם מקרים של הפחתה בתדירות מחזור הווסת, דימום ווסתי מוּעט או הפסקת ווסת (בנשים) תחושת נפיחות בבלוטת התריס הממוקמת בקדמת הצוואר (בד"כ מפוּשטת ולא נקודתית לאזור מסויים בבלוטה), אי התאמה בין פעימות הלב לדופק, רטט או רעד, עור לח וחמים, כפות ידיים אדומות. קיימת הערכה שאצל לפחות שליש מחולי גרייבס תסמינים יכללו גם בלט עיניים.
מהו הטיפול הקונבנציונאלי בגרייבס ?
במקרים רבים האנדוקרינולוג/ית שוקל/ת מתן טיפול תרופתי של חוסמי בטא (בשימוש נפוץ להפחתת יתר לחץ דם) באופן זמני בשילוב עם מתימאזול (שמות מסחריים: מרקפטיזול, מטיבסול) או פרופילתיאורציל (בקיצור PTU). נראה שתרופות אלו מקבלות עדיפות בחולים עם סיכוי להפוגה, אך הן אינן מרפאות גרייבס. למרות זאת, במקרים רבים נטילת מינונים מותאמים אישית של תרופות אלו יעילה בהשגת "שליטה" ביתר הפעילות. הטיפול בבלט העיניים בד"כ מוּנחה ע"י רופא/ת עיניים ועשוי לכלול טיפול סטרואידים ו/או הקרנות. תיתכן המלצה על טיפול בלתי הפיך ביוד רדיואקטיבי או כריתת הבלוטה, כאשר יתר הפעילות נמשכת חודשים או שנים, למרות הטיפול התרופתי. לרובם המוחלט של החולים שעברו טיפול בלתי הפיך שכזה, יוּמלץ שהמשך הטיפול יכלול חלופה סינטתית להורמון בלוטת התריס - לבותירוקסין (בד"כ בתרופה בשם אלטרוקסין, יותירוקס או סינטרואיד), לרוב לצמיתות.
מה יכול להיות טיפול משלים בגרייבס ?
תוצאה חריגה בודדת בדם או תסמין יחיד, אינם בהכרח עדות לגרייבס, אך ההיסטוריה מלמדת שבחלק ניכר מהמקרים של גרייבס תסמינים שלה וכמה חריגות במגוון מדדים עלולים להוות סימן ל"התפרצות" המחלה. זהו בדיוק אחד השלבים המתאימים ביותר לפנות להתייעצות עם גורם רפואי מוסמך ולשקול טיפול משלים במקביל. אולי זה יכול להועיל. הפסקת עישון (במידת הצורך), דיקור, הפחתת מצבי עקה/מתח ושינויי תזונה מותאמים אישית עשויים להקל על תסמיני גרייבס ולסייע למצב הבריאותי. בנוסף, יודגש שבשנים האחרונות הפך הטיפול הביולוגי לבלט עיניים על רקע גרייבס לחלק מסל האפשרויות. הקשר בין מחלת גרייבס תזונה ושינוי בריאותי החל להיחקר. למשל, בקרב מאות איטלקים עם מחלת גרייבס תזונה וסיבוך עיני קל התגלתה הטבה: המטופלים חוּו האטה משמעותית בהחמרת המחלה ושיפור ניכּר באיכות החיים לאחר חודשים בודדים של נטילת תוסף סלניום מוּדרכת. מחקרים נוספים הצביעו על הפחתה אפשרית ברמות TRAb ו- TSI בדם (נוגדנים אופייניים לגרייבס) לצד צריכת סלניום מוגברת.
האם כשמאובחנים עם מחלת גרייבס תזונה מסוּיימת יכולה להיות רלוונטית ?
המוּדעוּת לכך שתזונה "אנטידלקתית" (כזו המיועדת לסייע לגוף להתמודד טוב יותר עם דלקות) ארוכת טווח יכולה להועיל לסובלים מהפרעות נוֹגדנוּת עצמית באופן כללי עלתה עם השנים. גרייבס היא מחלה שבה לנוֹגדנוּת עצמית תפקיד מרכזי. כחלק מאבחון תזונת בלוטת התריס ניתן לנסות להעריך חוסרים או עודפים נקודתיים בצריכת מינרלים ו/או ויטמינים ו/או חשיפה לרעלנים מסוימים ו/או את נחיצותם ויעילותם האפשרית של צמחי מרפא (לכולם ייתכן קשר עקיף למחלת גרייבס תסמינים של יתר פעילות ועוד). לא תמיד מחלת גרייבס תזונה והטבה "הולכות ביחד". כשיש מחלת גרייבס תזונה שאינה מותאמת אישית ואימוץ תפריט/פרוטוקול "תובעני", עלוּלה להזיק. המנעות גורפת של מזונות מסויימים ללא השלמת רכיבי תזונה חיוניים ממקור אחר קשורה בסיכון מוגבר לפתח מגוון בעיות בריאותיות. גם נטילת תוספי מינרלים ו-ויטמינים בלי הכוונה מסוכנת. למשל, צריכת ביוֹטין (נפוץ במוּלטיויטמינים ותכשירים המשווקים לטיפול בנשירת שיער) גבוֹהה, עלולה לשבש את בדיקות מעבדתיות ותפקודי תריס אחרים ובהמשך להוביל את הגורם המייעץ להמלצה שגויה. דוגמא נוספת היא נטילת תוספי תזונה ו/או מזונות עתירי יוד. כשיש מחלת גרייבס תזונה כזו פחות מתאימה, כי יותר מדי יוד עלול "להמריץ" את הבלוטה מעבר לצורך ובמקרים מסויימים לגרום להגדלת מינון תרופות מסוּיימוֹת ו/או לנזק בלתי הפיך. גם נטילת תוספי סלניום ע"י מי שכבר צורכים כמות נאותה שלו דרך התזונה השגרתית שלהם צריכת סלניום עודפת שכזו, עלולה להגביר סיכון לנשירת שיער, דלקת עור וסוכרת.
גרייבס
מעט על בלוטת התריס ויתר פעילות
זוהי בלוטה מפרישת הורמונים בצורת פרפר, הממוקמת בקדמת הצוואר. ההורמונים שמופרשים ממנה לדם, נישאים לרקמות הגוף. הורמוני בלוטת התריס מסייעים לגופינו בחילוף החומרים, ניצול אנרגיה, שמירת חום גוף תקין חם ותפקוד הלב, המח, השרירים ואיברים נוספים. כשמופרשים יותר מדי הורמונים מסוג זה, עלולים לפתח פעילות יתר של בלוטת התריס עלולים לפתח (בקיצור, יתר פעילות).
מה זה גרייבס ומה יכול לגרום לכך ?
המחלה ע"ש גרייבס (בקיצור, גרייבס) עלולה להתרחש ע"י "תקלה" במערכת החיסון (שבד"כ מגינה עלינו מפני פולשים זרים, כמו חיידקים ו-וירוסים, באמצעות נוגדנים). "תקלות" במערכת החיסון כוללות ייצור נוגדנים שמגיבים לחלבונים בתאי גופינו. נוגדנים אלו עלולים לגרום להרס של אותם תאים. בגרייבס, נוגדנים אלו, הנקראים נוגדנים לקולטן תירוטרופין (בקיצור, TRAb) או אימונוגלובולינים מעוררי בלוטת התריס (בקיצור, TSI) עושים את ההפך - הם גורמים לתאים "לעבוד שעות נוספות". הם נקשרים לקולטנים על פני תאי בלוטת התריס ו"מעוררים" אותם לייצר ולשחרר יותר מדי הורמוני בלוטת התריס. זה גורם ליתר פעילות. קיימת הערכה שכ- 3% מהנשים ו- 0.5% מהגברים יפתחו גרייבס במהלך חייהם, כאשר ה"התפרצות" מתרחשת בגילאי 20-50 (אם כי עלולה להופיע כמה פעמים ובכל גיל).
