השימוטו בלוטת התריס

​מדוע זה קורה ?

המנגנון דרכו מתפתחת דלקת בבלוטת התריס אינו מובן במלואו, אך ידוע שנטייה תורשתית, זיהומים ויראליים או חיידקיים מסוימים, שימוש בתרופות כגון אמיודארון ואינטרפרון עלולים להגביר סיכון. בנוסף, ייתכן וגם גורמים נוספים מעורבים בעקיפין בהתפתחות או החמרת הדלקת. ביניהם, תחושה סובייקטיבית ממושכת של סטרס (עקה), חשיפה כרונית לקרינה מייננת או רעלנים סביבתיים מסוימים, צריכה מוגברת של יוד בקרב אנשים שחוו חסר יוד ממושך בתזונה ותזונה דלה בסלניום.

​

תסמיני השימוטו

בשלבים הראשונים של השימוטו סימפטומים עלולים לבלבל כיוון שהם מתפתחים בהדרגה. במקרים רבים, תסמונת השימוטו סימפטומים וסימנים ייחודיים אינם מופיעים בתחילת הדלקת. מכיוון שבדרך כלל המצב מתקדם באיטיות רבה לאורך שנים, אין לאנשים תסמינים כלשהם בשלב מוקדם. בשלב מתקדם, כאשר השימוטו כבר גורמת לנזק בתאי בלוטת התריס, היא מייצרת פחות הורמוני בלוטת התריס. במצב זה, עלולים להופיע לצד השימוטו סימפטומים של תת פעילות כגון כאבי שרירים ומפרקים, עצירות, עייפות עלייה בהיקפים/משקל (לעיתים גם עודף בכולסטרול וטריגליצרידים בדם), נשירת שיער, רגישות מוגברת לקור, עור יבש, דיכאון, בצקות וירידה בכושר הגופני. בנשים ייתכן גם מחזור לא סדיר או "כבד". במקרים מסוימים, המחלה גורמת לשינויי מרקם ברקמת בלוטת התריס ולהגדלת הנפח שלה (זפק). 

​

השימוטו סכנות וחשיבות זיהוי מוקדם

במצבים מסויימים של השימוטו סכנות אחרות עלולות להתפתח. בשנים האחרונות החלו להצטבר ראיות ראשוניות להשפעות בריאותיות שליליות מחוץ לבלוטת התריס. ביניהן אי פריון בנשים בגיל הפוריות, הפלות או לידת עובר גדול מדי בנשים הרות, הפרעות חוזרות במערכת העיכול והשלכות אחרות. בלי טיפול מותאם למצבי השימוטו סכנות מסוימות עלולות להחמיר. לכן, חשוב לקבל אבחנה מוקדמת וטיפול מתאים.

 

כיצד ניתן לאבחן השימוטו ?

ניתן לאבחן את המחלה כשיש תסמיני תת פעילות, שלעיתים מלווה בזפק. בבדיקות הדם יכול להימצא ערך תקין או מוגבר של הורמון מגרה בלוטת התריס ( TSH גבוה ), ערכי תירוקסין חופשי (FT4) נמוכים ובדרך כלל רמות TPO Ab גבוהות. לעיתים, ניתן לאבחן השימוטו בשלב מוקדם, במיוחד אצל אנשים עם היסטוריה משפחתית של מחלות בלוטת התריס. יש מקרים שה- TPO Ab עלול להיות חיובי, אך TSH ו- FT4 יימצאו בטווח התקין או שתתגלה עלייה קלה ובודדת ב- TSH (בעיקר בשלביה המוקדמים של הדלקת), ללא תסמיני תת פעילות כלל.

​

מהו הטיפול התרופתי בהשימוטו ?

ברוב המקרים, לא יינתן טיפול תרופתי למטופלים עם TPO Ab גבוה לצד ערכי TSH ו-FT4 תקינים. לרובם המוחלט של החולים עם תת פעילות קלינית, הטיפול יורכב מחלופה להורמון בלוטת התריס - לבותירוקסין סינטתי. ייתכן ורוב החולים בתת פעילות על רקע השימוטו יידרשו ליטול לבותירוקסין לכל חייהם. מציאת המינון המתאים עשויה להצריך מעקב קפדני. הסיכוי לתופעות לוואי של לבותירוקסין פוחת כאשר הוא נלקח במינון המתאים. עם זאת, כאשר נוטלים מינון נמוך מדי, ה- TSH בד"כ נותר גבוה ועלולים לחוות תסמיני תת פעילות מתמשכים. אם המינון מופרז, עלולים לפתח תסמינים של יתר פעילות בלוטת התריס או לחוות תופעות לוואי אחרות ובמקביל לראות רמות TSH נמוכות מדי בדם. לכן, חשוב להיות במעקב רפואי. במקביל, כדאי לשקול בעת השימוטו טיפול טבעי כדי לשפר, בין היתר, את איכות החיים.

​

רפואה משלימה וטיפול טבעי בהשימוטו

ברפואה המשלימה, השימוטו טיפול טבעי ותומך הפכו עם השנים לנושא מרכזי. טיפול טבעי יכול להקל ואולי להועיל, במיוחד בשלבים המוקדמים של המחלה. זה יכול לשפר את הסיכוי למנוע את התפתחות תת פעילות והשלכותיה. במצבים רבים, השימוטו טיפול טבעי כולל התערבויות כגון שיפור אורח החיים, דיקור, הפחתת מצבי עקה ומתחים ובעיקר שינויים תזונתיים מותאמים אישית. טיפול שכזה יכול להוביל להפחתה ברמות TPO Ab בפרט ותסמיני תת פעילות בכלל. כשיש השימוטו טיפול טבעי ויחס משלב מתמקדים גם בניסיון לטפל בשורש הבעיה ולא רק בתסמינים. סיכויי הצלחת הטיפול המשלים עולים כאשר הקשר בין תזונה לבין איזון בלוטת התריס הדוק הדוּק יותר. 

​

מה הקשר בין השימוטו תזונה וחשיבות טיפול מותאם אישית ?

תזונה מהווה אבן יסוד בטיפול הטבעי. בשנים האחרונות גוברת המודעות לאפשרות שתזונה "אנטידלקתית" ארוכת טווח יכולה להקל על הסובלים מנוֹגְדָנוּת עַצְמִית באופן כללי. בנוסף, ההבנה שבמצבי השימוטו תזונה נכונה ומותאמת אישית מתחזקת. במצבי השימוטו תזונה בהתאמה אישית עשויה להיות מפתח חשוב לבריאות טובה יותר. כחלק מאבחון תזונת בלוטת התריס ניתן לנסות להעריך חוסרים או עודפים נקודתיים בצריכת מינרלים ו/או ויטמינים. בנוסף, האבחון עשוי לכלול הערכת חשיפה לרעלנים מסוימים ונחיצותם ויעילותם האפשרית של צמחי מרפא. פעולות אלו יכולות להוביל לכך שטיפולי השימוטו תזונה משלימה וטבעית יהיו ממוקדים. במקרים מסוימים, תזונה מותאמת דורשת בדיקה של אי סבילות ללקטוז/גלוטן או רגישות אפשרית לחלבון פרה או גלוטן שאינה צליאק (לכולם ייתכן קשר עקיף לתת פעילות על רקע השימוטו). חשוב גם להיזהר במצבי השימוטו תזונה וטיפול טבעי שאינו מוסמך. למשל, אימוץ תפריט "תובעני" או צריכת רכיבי תזונה שאינה מותאמת אישית, עלולים להזיק. בנוסף, צריכת ביוטין גבוהה עלולה לשבש את הבדיקה המעבדתית של TPO Ab ותפקודי תריס אחרים. דוגמא נוספת היא נטילת תוספי סלניום על ידי אנשים שכבר צורכים כמות נאותה שלו דרך התזונה השגרתית. דוגמאות אלו, בנוסף למצבים אחרים, ממחישות מדוע חשוב להישען על תזונאי/ת-דיאטן/ית קליני/ית עם ניסיון בתחום כאשר מתאימים תזונה במצבי השימוטו. 

​