אבץ והורמוני בלוטת התריס (T3, T4)

לאבץ תפקיד חשוב במעבר של ההורמון T4 לצורתו הפעילה T3, ולכן קיים קשר ישיר בין אבץ והורמוני בלוטת התריס (T3, T4). מחקרים התערבותיים הראו כי בקרב מבוגרים עם תת פעילות של בלוטת התריס ומחסור באבץ, תיסוף מבוקר באבץ הוביל לעלייה ברמות T4 חופשי ולשיפור במדדי דלקת כללית בגוף.

​

אבץ והשימוטו - קשר מוּרכב

בקרב מאובחני השימוטו, נמצאה שכיחות גבוהה של מחסור באבץ. מצב זה עלול לתרום להחמרת הנוגדנות העצמית ולפגיעה נוספת בתפקוד הבלוטה. יחד עם זאת, חשוב להבין כי עודף אבץ עלול דווקא להגביר פעילות חיסונית לא מאוזנת. לכן, הקשר בין אבץ לנוגדנות עצמית (כולל השימוטו וגרייבס) של בלוטת התריס מתואר באופן דו-קוטבי: גם חוסר וגם עודף עלולים להזיק.

​

תוספי אבץ לבלוטת התריס - למי זה יכול להתאים ?

השאלה האם אבץ עוזר לבלוטת התריס תלויה במצב האישי. תוספי אבץ לבלוטת התריס עשויים להועיל בעיקר לאנשים עם מחסור מוּכח באבץ, אך אינם מומלצים כתיסוף גורף לכל אדם עם מחלת תריס. במחקרים בילדים ובמבוגרים עם נוגדנות עצמית בבלוטת התריס, תיסוף אבץ לא תמיד הוביל לשיפור ברמת הנוגדנים, אך לעיתים תרם ליציבות בטיפול התרופתי ולשיפור כללי במדדים תפקודיים ועם מעט תופעות לוואי (כאשר המינון היה מבוקר).

​

סיכום והמלצות מעשיות

אבץ ובלוטת התריס קשורים זה לזה, כנראה באופן הדוק. חוסר אבץ והשפעה על בלוטת התריס הן תרחיש משולב אפשרי העלול להחמיר תפקוד הורמונלי ודלקתי. הקשר בין אבץ והשימוטו כולל מצבים בהם המחסור באבץ די נפוץ, אך עודף עלול להזיק. ניתן לשקול תוספי אבץ לבלוטת התריס רק לאחר אבחון תזונתי מקצועי (ובדיקות מתאימות נוספות במידת הצורך). חשוב לזכור שאין כיום המלצה גורפת לתיסוף אבץ שגרתי לכל חולי בלוטת התריס. הגישה היותר נכונה בריאותית היא התאמה אישית, ניטור צריכת האבץ ושילוב תזונתי מושכל כחלק מטיפול כולל של תזונת בלוטת התריס.