תזונה נטולת גלוטן וטיפול בהשימוטו

הקשר המוכח: מחלת צליאק והשימוטו

הקשר הידוע בין צריכת גלוטן לבין תפקוד בלוטת התריס נובע בעיקר מדַּגֶּנֶת (צליאק) - מחלה אוטואימונית (נוגדנות עצמית) שמתפתחת בעקבות אכילת גלוטן. לאנשים עם צליאק סיכון גבוה יותר להתאבחן גם ממחלות נוגדנות עצמית של בלוטת התריס, כמו השימוטו וגרייבס. קשר הדדי זה מכונה לעיתים צליאק בלוטת התריס או מחלת צליאק והשימוטו. הטיפול היחיד שהוכח כיעיל לצליאק הוא תזונה ללא גלוטן בלוטת התריס לצמיתות (כלומר, תזונה נטולת גלוטן לכל החיים). תזונה זו עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות נוגדנות עצמית אחרת, אך ההשפעה שלה על תפקודי בלוטת התריס אינה ברורה ולא תמיד מגינה. 

​

על רגישות לגלוטן שאינה צליאק ותזונה

זהו מצב שבו חשים תסמינים לאחר צריכת גלוטן, אך בדיקות שוללות מחלת צליאק ואלרגיה לחיטה. חוקרים עדיין לא בטוחים אם מדובר במחלה נפרדת או בחלק מתסמונות מעיים אחרות. התסמינים מופיעים בדרך כלל 2-6 שעות לאחר אכילת גלוטן וכוללים נפיחות, כאבי בטן, שלשולים או עצירות, וכן תסמינים נוספים כמו כאבי ראש, עייפות, קשיי ריכוז ("ערפול מוחי") וכאבי שרירים. מחקרים מראים שרק כ-16% מהאנשים שחושבים שיש להם רגישות לגלוטן מגיבים ספציפית לגלוטן בבדיקות מבוקרות. מחקרים מתקדמים הראו שהתסמינים נגרמים פחות מהגלוטן עצמו ויותר מפחמימות מֻתְסַסוֹת הנקראות FODMAPs (כולל פרוּקְטַנִים) שמופיעות יחד עם גלוטן בדגנים, ובנוסף - השפעת נוֹסֵבּוֹ (ציפיות פסיכולוגיות) משמעותית על חומרת התסמינים. עד כה לא נמצא סמן ביולוגי ייחודי למצב זה. הטיפול העיקרי הוא תזונתי, אך חשוב לדעת שלא תמיד דרושה הימנעות מוחלטת מגלוטן. לעתים, הפחתת FODMAPs יעילה יותר.

​

השימוטו ותזונה ללא גלוטן: הקשר לנוגדנים ותפקוד בלוטת התריס

יש מחקרים שמציעים קשר אפשרי בין תזונה ללא גלוטן ונוגדנות עצמית בבלוטת התריס (בעיקר השימוטו), אך אין הוכחה חד-משמעית שגלוטן הוא הגורם לכך ואין הבנה ברורה של המנגנון. סקירות מחקריות מקיפות לא מצאו ראיה לכך שגלוטן או תזונה נטולת גלוטן משפיעים על תפקודי בלוטת התריס אצל אנשים ללא צליאק. מנגנונים כמו 'מעי דליף' והפעלת מערכת החיסון הוצעו כהסבר אפשרי, אך הראיות טרם התבססו. באנשים עם השימוטו שאינם סובלים מצליאק, המחקרים מראים תוצאות לא עקביות ו/או בעלות תוקף נמוך לגבי תועלת של תזונה נטולת גלוטן השימוטו. מחקרים רחבי היקף מצאו שאין שיפור עקבי ברמות גלוטן נוגדנים בלוטת התריס (TPOAb, TgAb) או במדדי תפקוד בלוטת התריס (TSH, FT4, FT3). גם כאשר נמצאו שינויים – הם היו זניחים מבחינה קלינית, לצד איכות מחקר נמוכה. לכן, ארגוני התזונה הרפואית טרם אימצו המלצות על השימוטו ותזונה ללא גלוטן כאמצעי גורף לשיפור תפקוד בלוטת התריס אצל אנשים ללא צליאק.

​

מתי חיוני ביותר להימנע מגלוטן ?

גלוטן נמצא בחיטה, שעורה, שיפון ומוצריהם - למשל לחמים, פסטות, דגנים, מאפים ורבים מהמוצרים המעובדים. הוא עשוי להופיע גם ברטבים, מרקים, תוספי תזונה ואף בתרופות מסוימות. בצליאק נדרשת הימנעות מוחלטת ולכל החיים מכל מוצר שמכיל גלוטן - זהו הטיפול היחיד שבד"כ מונע סיבוכים במערכת העיכול וכנראה מקטין סיכון למחלות נוגדנות עצמית אחרות. במקרה של צליאק, זהירות חשובה מאוד. חשיפה, אפילו קטנה, לגלוטן עלולה לגרום לדלקת מתמשכת במעי ולהעלות את הסיכון למחלות נוגדנות עצמית נוספות, כולל בבלוטת התריס (למשל השימוטו וגרייבס). מנגד, הימנעות מיותרת מגלוטן אצל אנשים ללא צליאק, ללא רגישות לגלוטן שאינה צליאק וללא בדיקות שמצביעות על בעיה – אינה מומלצת, ואף עלולה לגרום לחוסרים תזונתיים במקרים מסויימים.

​

האם הדיאטה האוטואימונית פליאו (AIP) רלוונטית לכולם ?

כנראה שלא. חשוב לציין שלמרות שאין המלצה רפואית גורפת להימנעות מגלוטן לכולם, רבים מקהילת הבריאות האינטגרטיבית ממליצים על דיאטה פליאו אוטואימונית (AIP) כניסוי תזונתי, המנטרל גלוטן יחד עם מזונות "דלקתיים" נוספים, במטרה לנסות ולשפר את תסמיני השימוטו באופן אישי.

​

לסיכום

תזונה נטולת גלוטן מומלצת למי שאובחן עם צליאק. בהשימוטו ללא צליאק - אין הוכחה חזקה שתזונה ללא גלוטן בלוטת התריס משפרת את המצב, ולכן היא פחות מומלצת באופן גורף. כשיש התלבטות לגבי השימוטו ותזונה ללא גלוטן, חיוני להתייעץ עם תזונאי/ת-דיאטן/ית קלינית מוסמך/ת המתמחה בתזונת בלוטת התריס, בין היתר כדי למנוע חסרים תזונתיים.